מכינה קדם אקדמית – שווה או לא שווה?

לא מעט צעירים וצעירות בוחרים להירשם אל מכינה קדם אקדמית לפני שהם נכנסים לאוניברסיטה. במקרים רבים, אין להם ברירה והם חייבים לעשות זאת על מנת להתקבל לחוגים מסוימים, במקרים אחרים, הם יכולים לבחור אופציות אחרות, אך הם בוחרים לעשות זאת. השאלה היא, האם זה שווה את זה או לא.

מכינה קדם אקדמית היא למעשה כמין מכון שמאפשר לכל מי שנרשם אליו, לשפר ולהשלים בגרויות מתוך כוונה להתקבל לפקולטה מסוימת. במקרים רבים מדובר על מכינות ספציפיות, כלומר כאלה שמכינות את הנרשמים ספציפית לפקולטה מסוימת. אז זה לא חייב להיות רק בהקשר של בגרויות אלא גם בהקשר של מקצועות שקשורים לאותו תחום. למשל, אם מישהו רוצה להירשם ללימודי עיצוב או אדריכלות, הוא יכול לעבור דרך המכינה, שם ילמדו מקצועות מסוימים שקשורים לתחום ומעבר לכך, גם יאפשרו לו להכין תיק עבודות, אותו הוא ייקח אל ראיון הקבלה. זה יכול לעזור לו להתקבל.

לעומת זאת, יש מכינות כאמור אשר כוללות אך ורק מבחני בגרות רגילים, ומטרתם לאפשר לצעירים ולצעירות שנרשמים אליהן, לשפר את הציונים שלהם ודרך כך להתקבל ללימודים במוסד אליו שייכת המכינה.

האם זה משתלם?

מן הסתם, לא מעט צעירים וצעירות שואלים את עצמם, האם זה בכלל משתלם ללמוד במכינה קדם אקדמית. התשובה מתחלקת לכמה רבדים.

אם אתם מתכוונים ללמוד במוסד מסוים, אתם יודעים בדיוק מה אתם רוצים ללמוד בו, אז אכן זה משתלם. כי אז אתם לומדים להכיר את המוסד, אתם מתחברים אליו, יהיה לכם הרבה יותר קל להשתלב בו בהמשך.

זה נכון גם אם אתם בוחרים ללמוד מקצוע מסוים שאין לכם שום רקע בו. כמו שציינו, עיצוב, אדריכלות או מקצועות אחרים שיש בהם מכינות. בצורה כזו אתם לא תצטרכו להיכנס אל תחום שאתם לא מכירים.

העניין הוא, שאם אתם לא החלטתם מה ללמוד ואיפה, אז אם תחליטו ללמוד במכינה מסוימת, אולי זה ייאלץ אותם ללמוד שם גם אחר כך, וייתכן מאוד שזה יגביל אותכם בכלל. לכן משתלם במקרים כאלה, לחשוב על זה שנית.

לימודי רפואה – מה צריך בשביל לעשות בשביל להיות רופא

אני כל הזמן שוקלת אם שווה לי ללכת להיות רופאה.

גם היום בעידן ההיי טק והאקזיטים למיניהם, סביר להניח שכל אימא עדיין חולמת שהבן או הבת שלה יתקבלו ללימודי רפואה. לא תהיה גאווה גדולה מזו. אומנם הדרישות קשות, הלימודים ארוכים, והדרך אל התעודה לא פשוטה, אך ברגע שהילד או הילדה ילבשו את החלוק הלבן ויענדו עליו את התג עם שמם כשלצידו מופיע התואר דוקטור. סביר להניח שכל זה יישכח.

כאמור, בשביל להתקבל ללימודי רפואה צריך לעבוד קשה מאוד. נתחיל בכך שבישראל, לומדים רפואה אך ורק באוניברסיטאות, כאשר כיום מדובר על ירושלים, תל אביב, באר שבע והטכניון. בימים אלו מוקמת פקולטה נוספת באריאל. חלק גדול מהרופאים שעובדים בישראל, למדו בכלל בחו"ל, בגלל הדרישות הגבוהות ובגלל העובדה שכמות המתקבלים מדי שנה איננה גדלה, אלא נשארת זהה. הסיבה היא פשוטה, בשביל ליצור מצב שרק המתאימים ביותר יוכלו להתקבל.

מה הן הדרישות ללימודי רפואה בישראל?

כל אוניברסיטה קובעת לעצמה רף אחד, אך ברמת העיקרון תנאי הסף הם לפחות 735 בבגרויות וממוצע ציונים גבוה בבגרות, כאשר הכוונה היא, ממוצע של 90 פלוס (זה תלוי במוסד), כשמן הסתם מדובר על חמש יחידות אנגלית, מתמטיקה ומקצועות אחרים שקשורים לתחום. מעבר לכך כל מוסד עורך מבחני ידע ומבחני מיון, ראיונות קבלה. אלה נועדו לסנן את המועמדים על מנת לקבל המועמדים המתאימים ביותר.

צריך לזכור, לא מדובר רק בתנאי קבלה גבוהים, אלא תנאי הלימודים הם לא פשוטים. מדובר על תקופת זמן של 4-6 שנים, יש צורך לעבור התמחות במחלקות שונות ולאחר מכן התמחות בתחום מסוים בו רוצים לעסוק. כלומר הדרך מאוד ארוכה עד שמגיעים לשלב בו עוברים את מבחני הסיום, אשר רק אחריהם אפשר להיות רופא בפועל.

החיים אחרי הטיול בחול – אילו אופציות עומדות בפינינו אחרי הטיול בחול

בזמן שצעירים בארצות הברית ואירופה, מנהלים בדרך כלל מסלול חיים דומה, מתגוררים אצל ההורים עד גיל 18, הולכים ללמוד בקולג' ואז מתחילים לעבוד, לטייל בעולם או מתחתנים. הרי שאצל הצעירים בישראל זה בנוי מעט שונה כידוע, אחרי התיכון מתגייסים לצבא ובגיל 21 נוסעים לטיול הגדול בחו"ל. כשהם חוזרים ארצה מתחילות השאלות הגדולות, מה לעשות?

בפני צעירים שחוזרים מטיול בחו"ל אחרי צבא, יש כמה אפשרויות. הראשונה, להתחיל ללמוד, בין אם זה אומר להשלים בגרויות, לעשות פסיכומטרי ולהתחיל לימודי תואר ובין אם זה אומר להתחיל בלימודי תואר או תעודה.

אופציה שנייה היא ללכת לעבוד. יש מי שעושה את זה בשביל לעצמו (ולאחרים) את הכסף שהוא הוציא בחו"ל, לעומת זאת יש מי שעושה את זה כי הוא לא רוצה או לא צריך ללמוד, וזה טבעי מבחינתו להתחיל את החיים בעבודה.

אופציה נוספת שלא מעט צעירים בוחרים בה היום היא התנדבות. צעירים רבים חוזרים מהמזרח, אפריקה או מרכז אמריקה ורוצים לשנות את המציאות בה הם חיים. לעיתים הם נשארים שם ומתנדבים, לעיתים חוזרים לארץ ומתנדבים כאן, בתקווה לשנות את העולם.

נושא קצת רגיש אבל שווה לדבר עליו – גירושין

אני בורכתי במשפחה שמחה ומאושרת, ההורים שלי נשואים קרוב ל30 שנים והם מסתדרים מעולה. לא נשקר ונאמר שאין ריבים ובעיות, למי אין, אבל הם מוצאים את הדרך להתמודד איתם.

חברתי הטובה ביותר, שמה ישאר חסוי במערכת, גילתה להפתעתה שההורים שלה מתכננים להתגרש. אני ידעתי שיש בעיות והיא לא פעם אמרה שממש קשה לה עם הצעקות והריבים, אבל היא לא תיארה שזה יקרה.

יש לה אח קטן בגיל 14 ואח גדול אחד אחרי צבא, וכמובן שמתחילות השאלות – מה עושים? איפה גרים והכל…

 

אני מקווה כמובן שהכל יהיה טוב ולפעמים דווקא להיפרד עושה טוב לכולם. אני מקווה שהפרידה תהיה טובה ולא במלחמה (היא אמרה לי שבחרו בשיטת של גישור גירושין). מקווה באמת שזה יסתיים טוב ונעים

כי בסופו של דבר ההורים שלה ישארו ההורים שלה גם אם הם לא יהיו ביחד…

33

הן חוזרות ללימודים ואני נשארת לבד

בחופשת הסמסטר עוד הרגשתי איכשהו שווה בין שוות עם החברות שלי, הן לא למדו, אני לא למדתי – הרמוניה של ממש.
אבל, חופשת הסמסטר על סף סיום, הן תחזורנה לפקוד את מסדרונות האקדמיה, את הספרים ואת הסנדווצ'ים של הקפטריה
ואני אחזור על לחשוב מה אני רוצה ללמוד, איפה, אם בכלל, למה וכיצד..

אז טוב בשביל לא להסתבך עם אף אחת מהן, אני חייבת להוסיף שאני מפרגנת ומקווה שתהיה להן שנת לימודים פוריה
ומוצלחת וכל זה..
אז בינתיים בשביל לא להרגיש שלא לומדת כלום חוץ מלימודי נהיגה, נרשמתי גם לקורס צלילה – העיקר שאני פונקציונלית..

החגים הם הזדמנות להפסיק לחשוב

וואו כמה שאני מנצלת את החגים הללו בלהתחמק מהחלטות רציניות שאני צריכה לקבל. למרות שהארוחות המשפחתיות המהוות את נחלת החגים, הן ההזדמנות של כל הדודות למיניהן לשאול כל מיני שאלות מעיקות לגבי העתיד, הלימודים והחיים ולמרות שנהיה לי כאב ראש מרוב תשובות מתחמקות, עדיין הצלחתי לארגן לעצמי אחלה חגים – יצאתי לטיול, הייתי בפסטיבל במדבר, טיילתי בירושלים עם חברות, ראיתי המון טלוויזיה, בקיצור עשיתי הכול חוץ מלחשוב על העתיד שלי.
תיכף נגמרים החגים ואיתם התירוצים ואני חייבת לחזור לפוקוס – באסה…

אוייי הטלוויזיה

בזמן האחרון, אני קולטת שהפכתי להיות מכורה לטלוויזיה ועוד לפריים טיים
קלטתי את זה, ברגע שנגמר האח הגדול וידעתי שבאותו השבוע גם המירוץ למיליון אמור להסתיים
הרגשתי דיכאון, מה אני אראה עכשיו בטלוויזיה, מה ימלא את חיי.
וכשראית את התשדיר הבא נרגעתי –

כשהבנתי מה מרגיע אותי, התחלתי להילחץ. בקיצור חייבת למצוא לי איזה ספר טוב ועוד כמה תחביבים…

עד הלימודים, בישול צמחוני

עד שאחליט מה ללמוד, איפה ולמה. התחלתי לפתח תחביב בדמותו של בישול צמחוני. בזמן הטיול בהודו, החלטתי להפסיק לאכול בשר וכשהגעתי לארץ התאהבתי בבישול הצמחוני.

אחד המתכונים שאני ממש אוהבת זה ממולאים צמחוניים, עכשיו הייתי נותנת לכם את המתכון המדויק, הבעיה שאני עובדת על פי העיניים, אז אתם לכם מתכון כללי.

IMG_20130807_224410
מתכון כללי לממולאים צמחוניים

פלפלים בכמות שתמלא את הסיר בלי רווחים מוגזמים (אני אוהבת לגוון בצבעים)
למילוי: אורז או בורגול, פטריות, שמיר, בצל, מלח, פלפל, פפריקה, את הפנים של עגבנייה. מערבבים את הכול יחד וממלאים את הפלפלים עד השלושת רבעי בערך.

לרוטב אני אוהבת להשתמש ברסק עגבניות, מים, שמן, מלח, פלפל, טיפה סחוג (חיבה לחריף) וכל מה שאתם אוהבים ברוטב שלכם.

מכסים את הפלפלים בסיר עם הרוטב ומבשלים על חום נמוך – בערך שעתיים, שלוש, עד שזה מוכן.

בתיאבון שיהיה – כי זה ממש טעים.

ההצעות המוזרות של ההורים שלי

11
בעוד אימא שלי צופה לי גדולות ונצורות ולא מפסיקה לנסות ולהלהיב אותי על מסלולי לימוד מפוארים כגון: רפואה, משפטים והנדסה. אבא שלי דווקא לא חושב שאני צריכה להירשם ללימוד תואר כרגע, הוא דווקא מאמין שמספיק שהרשם לאיזה קורס קצר כמו קורס השקעות ואנסה לדלות כמה שיותר מידע פרקטי על כסף בכמה שפחות זמן.

הוא לא מאמין שאני צריכה לבזבז שלוש שנים מהחיים שלי בשביל להצליח והוא מביע את דעתו בכל רגע נתון אפשרי.

האמת שאין לי ממש כוח להקשיב לאף אחד מההורים שלי, הציפיות של אימא שלי נראות לי קצת מוגזמות, מה גם שאף אחד מהמקצועות שהיא מציעה לי ללכת ללמוד לא נראים לי רלוונטיים עבורי ובטח שאין לי עכשיו את הסבלנות ללכת וללמוד כל כך הרבה שנים.

וגם ההצעות של אבא שלי על הקורסים הקצרים בנושא של איך לעשות כסף ממש לא מדברות אלי. אז החלטתי לעשות מעשה ולהגיד לשניהם שאני מאוד אוהבת אותם, אבל אני מעדיפה לקבל את ההחלטות שלי בעצמי – וזה מה שעשיתי (למרות שאני עוד רחוקה מלקבל את ההחלטה).

האובססיה של ענת להיות רופאה

ענת היא חברת ילדות שלי, בניגוד אלי, היא כל החיים חשבה על מה שהיא רוצה לעשות והחליטה באופן חד משמעי שהיא תהיה רופאה. בתיכון היא התמכרה לסדרה "האנטומיה של גריי" (אחריה, אגב היא עוקבת עד היום), מה שאף חידד אצלה את השאיפה להיות רופאה.

11

העניין הוא שענת לא הייתה התלמידה הכי טובה, מהסיבה הזאת לא אני ולא חברות אחרות שלנו חזינו לה עתיד של רופאה, אבל לא רצינו להפריע לה לחלום.

ענת השתחרר מהצבא לפני כולנו, היא טסה להודו לבד וחזרה אחרי יותר משנה בחורה שונה, עם שאיפות אחרות – היא אומנם נשארה בתחום הרפואה אבל עברה מהקונבנציונאלית לאלטרנטיבית ונרשמה ללימודי רפואה משלימה. בניגוד ללימודי רפואה שם סיכויי הקבלה שלה היו נוטלים ל-0, ללימודי רפואה משלימה היא הצליחה להתקבל.

11

ועכשיו היא לקראת הסיום של השנה הראשונה והיא ממש מאושרת מהלימודים. בסוף המסלול היא תהיה רופאה, אולי לא כמו שחשבה בהתחלה אבל בכל זאת סוג של רופאה..